מה זה אנורקסיה?

מה זה אנורקסיה?

לפני שנצלול לעומקם של דברים, חשוב להסביר ולהבהיר מה זה אנורקסיה, בכדי ליישר קו, לתאם ציפיות וליצור כר איתן של תקשורת מלאה.
אז אנורקסיה, או בשמה הרפואי המדוייק אנורקסיה נרבוזה, היא הפרעת האכילה הקיצונית ביותר המוכרת בספרות הרפואית, בעלת הסיכונים והתסמינים הרבים והקשים ביותר בעולם הפרעות האכילה. היא חמורה לאין שיעור מאחיותיה, בהיותה בעלת סיכוי התמותה הגבוהים ביותר, נוכח איבוד משמעותי של מסה ומשקל בפרקי זמן קצרים ולאורך זמן רב. המחלה קיבלה את שמה מיוונית ומשמעותה "חוסר תיאבון". הגדרה זו חוטאת לאמת, משום העובדה כי החולה איננו מאבד את תיאבונו מדרך הטבע כי אם מדכא את התיאבון באופן אקטיבי, המושתת על קומפלקס רגשי לא פתור. פועל יוצא של אותו קומפלקס רגשי הוא דימוי הגוף המעוות של הלוקים בה. האנורקטיים תופשים עצמם כאנשים שמנים גם אם בפועל המציאות הפוכה לחלוטין והם מוגדרים בתת-משקל ורזון קיצוני. חולי האנורקסיה, נוכח אותו קומפלקס רגשי, מפתחים חשש עד כדי פחד או פוביה ממזון ונוכח זאת הם אינם מסוגלים ברמה הרגשית להכיל הרגשת שובע או מלאות פיזית כלשהי. הפרקטיקה שמפתחים החולים בה מביאה לכדי צמצום דרסטי של כמויות המזון, סוגי המזון ותדירות האכילה, מה שגורם לירידה קיצונית ומהירה במשקל נוכח איבוד נוזלים ומסת שריר הנפלטים במהירות מסך משקל הגוף. לראייה מרבית החולים נהפכים די מהר לרזים מאוד, שלא נאמר רזים באופן חולני, במעגל קסם רעיל ששואב אותם להמשיך בירידה נוכח הקומפלקס הרגשי הלא פתור והפרקטיקות החולניות המתפתחות במחלה.

פיזיולוגיה

גוף חולה האנורקסיה הממוצע מסוגל להמשיך בקיומו, אם כי ברמת אנרגיה פיזית ומנטלית ירודות ופגיעה מתמשכת ולעיתים בלתי הפיכה בתפקוד האנטומי, נוכח ניצול מאגרי השומן והאטת קצב חילוף החומרים. האנורקסיה, בהיותה שילוב של היבטי גוף ונפש, יוצרת קישור הרסני בין הערך והביטחון העצמיים למשקל הגוף, דבר הגורר אובססיביות להרעבה, שקילה תכופה, בחינת מבנה הגוף מול מראה ועוד. למעשה המחלה מפתחת בחולה מנגנון הגנה אל מול כאב מנטלי לא פתור, דרך המזון ופעולת האכילה. בכך אינה שונה האנורקסיה מיתר הפרעות האכילה, בהיותן מחלות המפתחות מנגנון פיזי ורגשי המספק שליטה, מפרספקטיבת החולה, דרך האוכל. כתוצאה מאותה הרעבה עצמית במהלך מחלה פעילה, נגרמת כאמור ירידה דרסטית במשקל ובמסת הגוף הגורמת בהכרח לסיבוכים ובעיות רפואיות קשות ומגוונות. בין הבולטים שבתסמינים ניתן למצוא רזון חולני ומסכן חיים, פגיעה בפוריות (ירידה ברמת הטסטוסטרון בחולים והפסקת הווסת בחולות), חוסר אקוטי בויטמינים ומינרלים חיוניים, פגיעה בתפקוד המערכת החיסונית מה שעלול לסכן את גופם של החולים בעת חשיפה לוירוסים ומחלות זיהומיות ואחרות, הפרעות בקצב הלב, אוסטיאופורוזיס ועוד ועוד. באופן גס ניתן לסווג את האנורקסיה לשתי תתי-קטגוריות והן: אנורקסיה מהסוג המגביל (restricting type) ואנורקסיה מהסוג של התנהגות מפצה (puring type/binge type). האנורקסיה מהסוג המגביל היא הנפוצה ביותר. תת-קטגוריה זו מתארת את תהליך הירידה במשקל המתרחש באמצעות פעילות גופנית מאומצת מאוד ותפריטי דיאטות קיצוניות. החולים בסוג זה של אנורקסיה לא מפתחים דפוס-פיצוי של אכילה ו"טיהור עצמי", דרך פרקטיקות של הקאות יזומות או שימוש בחומרים משלשלים ומשתנים. באנורקסיה מהסוג המפצה, שאחוז לא מבוטל כלל מהחולים משתייכים אליו, תהליך הירידה במשקל כולל פרקטיקות של התנהגויות מפצות לאחר אקטים של אכילה. ישנו שימוש חולני ואלים בעזרים לפליטת המזון מגוף חולה האנורקסיה לאחר אכילה, כמעיין פיצוי לתפיסתו של החולה על המזון שצרך. כאן ניתן למצוא שימוש תכוף בהקאות יזומות, נטילת משלשלים ומשתנים וביצוע חוקנים מסוגים שונים. הפרקטיקות הללו מתרחשות לאחר בולמוסי זלילה או לאחר צריכה מועטה של מזון, כאשר הרעיון המסדר הוא טיהור פיזי של הגוף ממזון מה שמביא לרווחה זמנית של הנפש וחוזר חלילה. האנורקסיה המפצה, הכוללת כאמור פרקטיקות טיהור קשות ואלימות, לגוף ולנפש כאחד, עלולה לפתח עם הזמן בולמוסי זלילה גדולים ותכופים יותר, מה שעשוי להביא לעלייה מסוימת במשקל. בכך מזכירה את ההתנהלות וההתנהגות המשתקפת אצל חולי בולימיה.
רק שבניגוד לאחרונים, חולי האנורקסיה המפצה אינם מעכלים את המזון שנצרך בבולמוסים השונים ופרקטיקות הטיהור בהן החולים נוקטים הן אינטנסיביות ואלימות הרבה יותר משל חלי הבולימיה. עם זאת, מעבר בין סוגי האנורקסיה לבולימיה שכיח למדי.

מה זה אנורקסיה

מהי אנורקסיה?

על מנת לאבחן ולהגדיר את דרגת החומרה של המחלה נקבעו סטנדרטים רפואיים-מדעיים המקובלים לכל. מדד BMI המהווה נוסחה של היחס בין גובה למשקל האדם הוא הפרמטר לקביעת המחלה במבוגרים, כאשר בילדים ובני נוער האבחנה באנורקסיה נעשית על פי אחוזי BMI. טווחי מדד ה-BMI נקבעו זה מכבר על ידי ארגון הבריאות העולמי ועל פיהם ניתן לגזור את הרזון ומידת חומרתו במבוגרים, בני נוער וילדים. אנורקסיה קלה מוגדרת כ-BMI הגדול מ-17. אנורקסיה מתונה מוגדרת כ-BMI בטווח של 16 עד 16.99. אנורקסיה חמורה מוגדרת כ-BMI בטווח של 15 עד 15.99. אנורקסיה קיצונית מוגדרת כ-BMI הנמוך מ-15. על אף זאת, במקרים מסוימים דרגת החומרה עלולה להיות חמורה יותר במנותק מתוצאות מדד ה-BMI, נוכח הצורך לשקף סימפטומים קליניים, רמת מוגבלות, צורך בהשגחה על החולה ועוד שאינם באים בחשבון במדד ה-BMI.
התפתחותה של אנורקסיה קשורה בהכרח ובאופן ישיר לאירוע טראומתי או מלחיץ שחווה האדם בעברו, לא עובד ונפתר כהלכה אצלו ומתוך זאת התפתחה המחלה שיוצרת בחייו מנגנון הגנה ושליטה שאבדה, למען התמודדות עם חיי היומיום והדחקה או השכחה של אותו קומפלקס רגשי לא פתור. חשוב לציין כי ידוע בספרות המחקרית על מקרי אנורקסיה שהתפרצה בלא כל סיבה נראית לעין, אך כאמור החלק הארי והמוחלט של המקרים מבוסס על קומפלקס רגשי לא פתור. כאן ניתן לשבור מיתוס שגור ומוטעה כי התפתחותה של האנורקסיה, או כל סוג של הפרעת אכילה, מקורה בהשפעת הסביבה או תרבות הרשתות החברתיות, כאילו תמונה של דוגמנית בגדי ים או דוגמן תחתונים או אמירה ביקורתית של הסביבה המיידית על משקל הגוף גורמות להתפתחותה של האנורקסיה לבדן. הדבר מנותק מהמציאות ובמקרה הטוב עשוי לשמש כטריגר להתפרצותה של האנורקסיה, שמתפתחת כאמור נוכח קשיים מנטאליים חריפים שלא טופלו כראוי ובזמן אמת. האוכלוסייה החשופה בשיעור הגבוה ביותר לאנורקסיה היא צעירים בחתך גילאים רחב יחסית, דהיינו מתחילת גיל העשרה ועד שנות השלושים המאוחרות של חייהם. צעירים מפתחים אנורקסיה לאורך זמן רב יותר ובכלל שכיחות ומשך המחלה בצעירים נגרמת בראש ובראשונה מהקשיים הפיזיים, הרגשיים והחברתיים המופעלים עליהם ביתר שאת ביחס ליתר קבוצות האוכלוסייה, כאשר היכולות המנטאליות והקוגניטיביות שלהם מצומצמות יותר בשלב זה של החיים. כמו כן, מחקרים מלמדים כי אנשים צעירים מפגינים תכונות לא טיפוסיות דוגמת הכחשת "פחד מהשמנה" בשיעור גבוה ביחס ליתר האוכלוסייה, דבר החושף אותם עוד יותר לפתח אנורקסיה כמנגנון הגנה "אפקטיבי" להתמודדות עם הקומפלקס הרגשי הלא פתור. בנוסף, הספרות הרפואית מצביעה בבירור כי אנשים אשר מפתחים עוד בילדותם הפרעות חרדה שונות או בעלי אובססיות ופרפקציוניזם (ההפרעה השכיחה ביותר היא ה-OCD), יהיו בעלי פוטנציאל גבוה לפתח אנורקסיה כמנגנון הגנה ושליטה מתפתח המסוכך ומדחיק את הטראומה. לא ניתן לשים את האצבע על גורם ספציפי אחד שמביא להתפתחותה של אנורקסיה, אלא התפרצותה היא שילוב של מספר גורמי סיכון שונים זה מזה. לא מפתיע כי מחקרים שנעשו לאחרונה העלו את ההשערה כי האנורקסיה היא סימפטום הישרדותי של פוסט-טראומה מורכבת, כאשר חוסר הטיפול בטראומה עצמה ברמה הרגשית בזמן אמת הביא לביטוי פיזי קשה כמו האנורקסיה. על כן הגישה הטיפולית כיום גורסת כי יש להפנות את הזרקור הטיפולי למקור הטראומה ולא לסימפטומים הפיזיים של האנורקסיה. מקובל לחלק את הגורמים המוכרים להתפרצות האנורקסיה לשלוש קטגוריות עיקריות, והן: סביבה- כאן ניתן למנות אירועים טראומתיים, התעללות מינית, התעללות רגשית, התעסקות יתר באוכל ודימוי גוף, סביבה ביקורתית כלפי משקל ואנשים שמנים, סביבה מאדירת רזון, מודלי יופי המקדשים רזון קיצוני. גנטיקה- כאן ניתן למנות קרבה גנטית לחולי אנורקסיה או הפרעות אכילה אחרות או הפרעות נפשיות אחרות, נטייה גנטית המשפיעה על ויסות רגשי/משקל גוף/רעב.

פסיכולוגיה

כאן ניתן למנות דימוי עצמי ודימוי גוף נמוכים, תחושת אובדן שליטה, פרפקציוניזם או חשיבה מקובעת, תחושות אשמה ובושה, דיכאון וחרדה, OCD (הפרעה אובססיבית קומפולסיבית), הפרעת אישיות גבולית, הפרעת פוסט-טראומה. הגורמים הפסיכולוגיים שעלולים להביא להתפרצותה של האנורקסיה לא עומדים לבדם ופעמים רבות התפתחותם נובעת מפגיעה מינית או התעללות, כאשר הן מהוות חלק אינטגראלי וארי מהסימפטומים של פוסט טראומה מורכבת. כפי שציינתי לפני כן, מקור הטראומה מודחק ואינו מעובד ובא לכדי פתרון, מה שמאלץ את הגוף והנפש לפתח את המחלה כמנגנון הגנה, שליטה ופיצוי על הגוף, הנפש והחיים שאחרי הטראומה שלא טופלה. מכאן ניתן להבין מדוע ישנו קושי אדיר להחלים מאנורקסיה, זאת מכיוון שמורכב עד כדי בלתי אפשרי לטפל במקור הטראומה שהביא להתפרצותה של האנורקסיה. למעשה אותו חוסר שלמות רגשית, שנפגעה נוכח הטראומה, מקבל ביטוי בתפישת דימוי גוף מעוותת כפועל יוצא, מה שמביא לאימוץ פרטיקות אכילה והיטהרות חולניות החותרות לשלמות פיזית לא אפשריות, מה שיוצר מרדף חסר סיכוי אחר פנטזיה פיזית של גוף מושלם שלא קיים. מכאן לוכדת המחלה את החולה במעגל הרס עצמי של חוסר שלמות רגשית המשפיעה על חוסר השלמות הפיזית, שמשפיעה על חוסר השלמות הרגשית וחוזר חלילה, כאשר עד מהרה מכלה האנורקסיה כל חלקה טובה בגופו ונפשו של החולה, נוטלת ממנו את השליטה וההובלה, ולמעשה מרוקנת מתוכן את החיים ואיכותם.

מהי אנורקסיה

אנורקסיה, מה זה?

לסיכום, זו היא מחלה מסכנת חיים. על מנת להגדיר אדם כסובל מהמחלה צריכים להתקיים שלוש פרקטיקות ברורות ותנאים נלווים נוספים, קרי סירוב השמירה על משקל גוף בטווח הנורמה, פוביה או פחד אקוטי מעלייה במשקל או השמנה, הפרעה דיסמורפית הבאה לידי ביטוי בתפיסה מעוותת של הגוף, צורתו, גודלו ומשקלו. אין מדובר בראייה בעייתית של דימוי הגוף, אלא הפרעה של ממש בתפישה של המציאות הפיזית האובייקטיבית. על כן, עד היום מתקיים דיון רפואי בשאלה האם נכון להגדיר את האנורקסיה כמחלה המערבת היבטים פסיכוטיים, אך נכון להיום לא סווגה האנורקסיה כמחלת נפש אלא כהפרעה נפשית עם היבטים פיזיים ישירים כתוצאה מכך. יש לציין כי הפוביה המתפתחת באנורקסיה ממזון, עלייה במשקל או השמנה, אינה משתנה גם כאשר התדרדר החולה לתת-משקל ורזון חולני. זאת בשל אותה הפרעה דיסמורפית המעוותת את הפרספקטיבה של החולה על גופו, בעוד שרמת המודעות שלו כלפי הסביבה דווקא חדה כתער. רוצה לומר, חולה האנורקסיה ברזון קיצוני יכול לתפוש עצמו כשמן או כלא מספיק רזה, בעוד שהשיפוט שלו את הסביבה המיידית והרחוקה שלו תהיה רציונלית וסבירה לחלוטין. אדם רזה ייתפש בעיניו כרזה ואדם שמן כשמן. לא כך המצב כאמור עם החולה עצמו, המפתח מנגנון הגנה עוצמתי של הכחשה למצבו הגופני הירוד, על מנת להמשיך את הירידה במשקל ולעמוד בסטנדרטים החולניים שמפתחת האנורקסיה בדפוס מחשבתו ופעילותו. החולה הממוצע מפתח אג'נדה מאוד ברורה הנסובה סביב משקל וצורת גוף. מרבית שעות הערות של החולה מוקדשות לחשיבה אובססיבית על המשקל, האוכל, בישול, האכלת אחרים, מחקר דיאטות וקלוריות, עמידה ביעדי משקל וצורת הגוף. למעשה ההרעבה העצמית הוולונטרית של חולה האנורקסיה מביאה לכך שנוצר עיסוק מחשבתי ופרקטי לאורך כל היום סביב המזון על מנת לפרוק את המתח הפיזי והמנטלי שבו הוא נמצא נוכח הרעב והרזון הקיצוני מהם הוא סובל. זוהי פרקטיקה שמאזנת את הסטרס, מאלחשת מעט את הכאבים והתחושות הקשות, עד כדי כך שהפרקטיקה מונעת מהחולה להשתגע. כך החולה מצמצם את עולמו הרעיוני והמעשי לכדי המזון, מפצה על הרעב והערגה לאכילה, עד אשר כל שגרת יומו ואיכות חייו נחטפות לטובת תפעול ותחזוק המחלה השולטת בחולה הלכה למעשה. חולה האנורקסיה לא יכיר בכך שמנגנון ההגנה והשליטה שבנה לעצמו ואימץ לחייו על מנת להתמודד ולהדחיק את הטראומה שעבר קודם לכן, מנהל ושולט באופן מוחלט בחייו הן בהיבט החשיבה ותפיסת המציאות והן בהיבט הפעולות וההתנהלות בחיי היומיום. הכל מתרכז לכדי שורה תחתונה אחת עגומה, האוכל הוא האויב ויש לעשות הכל על מנת להימנע ממנו!. מצב פיזי ורגשי זה גורם לכך שהסביבה הרחוקה, אך גם זו המיידית, מתרחקת מחולה האנורקסיה. החד-גוניות של השיחות וההתנהלות של החולה סביב האוכל אל מול הסביבה מעייפת ומרתיעה את האחרים. אין זה פלא כי די מהר נוצרת תחושה בקרב חולי האנורקסיה כי לא מבינים אותם ושופטים אותם בצורה לא הוגנת.
נוכח זאת, נגרמת תוצאה מצערת שבה הסיוע של הסביבה, שחולה האנורקסיה כה זקוק לה, אובד ונוצרת מציאות קשה אף יותר על תהליך ההחלמה מהמחלה עקב כך. מבנה האישיות הפרפקציוניסטי והצורך בשליטה, שכפי שציינתי מאפיינים עד מאוד את החולים ומהווים פוטנציאל לפתח את המחלה, מפתחים למעשה מנגנון פיצוי על עולם פנימי סוער הנמהל בתחושות חוסר שליטה וחוסר אונים בחיים. למעשה בני האדם מבטאים תסמינים גופניים וקונפליקטים רגשיים, המושפעים מגורמים סביבתיים או גנטיים, באופן ייחודי לכל פרט. כך מתאפשרת התפרצותה של המחלה, לאחר האירוע הטראומתי שלא עובד, אצל אנשים ונשים המועדים מראש לפתח את המחלה נוכח מבנה האישיות הפרפקציוניסטי והצורך בשליטה שייתכן כי אינה קיימת ממילא בחייהם, או שמא נלקחה מהם בעת הטראומה בלי שוב. אל העיסוק האובססיבי במזון ומשקל מתווסף הספורט כמאיץ תהליך ההרזיה. הפעילות הגופנית אינטנסיבית עד מאוד, שוחקת עוד יורת את מאגרי השריר בגוף חולה האנורקסיה ותורמת בין היתר להתפתחות תסמיני מחלה נוספים דוגמת עייפות כרונית, קשיי ריכוז, סחרחורות, התפרצויות זעם, התקפי חרדה, נטייה למצבי רוח ירודים עד כדי דיכאון קליני ועוד. אותה אשליה כי השליטה נמצאת אצל החולים נוכח השליטה החולנית בהרגלי האכילה והיחס למזון, מסנוורת ואף משכיחה את המחירים הנוראים שהם משלמים על הבריאות הפיזית והנפשית, איכות החיים וניתוק הקשרים החברתיים והסביבתיים, לטובת חיים בודדים פיזית ורגשית כאחד. כאן למעשה רק איש מקצוע או צוות שיהווה מעטפת טיפולית הן בהיבט הרגשי והן בהיבט הפיזי יוכלו לשנות את תמונת המצב העגומה ולחולל מפנה בחיי החולה והשליטה של האנורקסיה על המצב הגופני והנפשי. הבחירה של חולה האנורקסיה לזנוח את מנגנון ההגנה והשליטה, לאבד את השאיפה לרזון חולני, ולבקש חיים אחרים ושפויים היא למעשה הדרך היחידה לשנות את מציאות החולה אל עבר חיים בהן האנורקסיה אינה מושלת והיא לא תכלית הכל. כך ניתן ליצור חיים מספיק מרגשים ומשמעותיים שיכולים להוות בסיס איתן לניצחון על האנורקסיה ותחליף ראוי למנגנון השליטה שהיא מספקת לחולה.

לוגו ללא רקע 3

היי, אני ארי סיגלר👋

עם יד על הסנטר ללא רקע

כדי שתרגישו קצת יותר בנוח לפנות אלי אני רוצה להציג את עצמי בפניכם. אז כפי שציינתי אני ארי סיגלר, רווק באושר, בן 28 וכיום מתגורר בחיפה אחרי שעזבתי את תל אביב.

ביקשתי ליצור שירות שרואה את האדם שמעבר לאנורקסיה ולברוא אותו מחדש. זה מה שעומד לנגד עיני וזו התובנה שלי לאחר המסע שאני עברתי בטיפולים הרווחים בעולם הרפואה והפסיכולוגיה. אני מאמין כי ניסיון חיי בשילוב השיטה האימונית שלי יכול לתרום להצלחת התהליך, לרמת האמפתיה, למציאת פתרונות מדויקים ובעיקר לראיית האדם שמולי כגיבור שפורץ דרך ולא עוד חולה או לקוח גנריים

תשאירו פרטים ואשמח להתאים לכם טיפול באופן אישי (:

אהבתם? שתפו

Share on whatsapp
Share on facebook
Share on linkedin
Share on telegram
Share on email

חברים שאהבו את המאמר הזה התעניינו גם במאמרים הבאים